<h1>מחזור ויטרי סימן תקי"ז</h1>
<h2>דף עט:</h2>
ודין קלף ודוכסוסטוס וגויל. גויל נקרא אותו שלא ניטל מן העור כלום הבשר. ולפי שלא נתקן כל צרכו נקרא גויל. כדאמ' בבבא בתרא בהשותפין. גויל. אבני שלא משפיין וטוב הוא ומתקיים יותר ועב. ומועיל לעשות ספר תורה. ארכו כרחבו. כדאמרינן בההיא דאיכתיב אמשכא דעגלא ואיתרמי. והילכך כתיבה גויל במקום שיער. קלף הוא של צד השיער שקולפין מעליו צד בשר הנקרא דוכסוסטוס ופירושו מקום בשר הילכך קלף במקום בשר דוכסוסטוס במקום שיער. שבין בגויל וקלף ודוכסוסטוס כותבין לצד החלק והנאה יותר.
<h2>דף קג:</h2>
מעתה תן עיניך בדקדוקי סופרים וגופי האותיות. לפי מה שאין בקיאין בכל הדיקדוק כדאמר רב יוסף בשילהי פ"ק דקידושין [ל' ע"א] אינהו בקיאי בחסירות ויתירות אנו לא בקיאינן. ועת לעשות לה' הילכך דידן נמי כשירים. אבל (כאשר) [באשר] הורשנו נתבונן בהנהו חסירות ויתירות דבקיאינן בהו. ובגודל האותיות. כגון בית של בראשית שנמנה במסורת עם אותיות גדולות. ובקיטוען. כגון וי"ו דשלום. דקטיעה [קידושין ס"ו ע"ב] ובתגיהן ובזיוניהן ובעשייתם. הא דאמרינן בהקומץ רבה. [מנחות כ"ח ע"א] אפילו כתב אחד מעכבן. כגון קוצו של יו"ד. חודו של מעלה שנתון כלפי פניו. כדמוכח באלפא ביתא דר' עקיבא ורוב (ספרים) [סופרים] עושין כן. וצריך להקיף גויל מארבע רוחותיה של אות. ואי לא מקפא פסולה. וניקב יריכו של ה'. ולא נשתייר כשיעור אות אחת קטנה פסולה. ונקב (שאין הדיו) [שהדיו] עובר עליו אינו נקב. גבי ספר תורה נמי בעינן כתיבה תמה. כדמוכח בהבונה. [שבת ק"ד ע"א] (ויוני) [וזיוני] שעטנ"ז ג"ץ. כמו שפי' רבינו זקיני. ואם לא זיין פסול. דלא גרע מקוצו של יו"ד. וראייה קצת דאמרינן בהבונה הא דבעי זיוני פטור. הא דלא בעי זיוני חייב. ומה שכת' בתיקוני תפילין. שעטנ"ז ג"ץ. ש' דשמע ט' דלטוטפות וכו'. מכלל (בבשאר) [דבשאר] שעטנ"ז ג"ץ לא צריך. (אבל) [אפילו] בתפילין שקר הוא. אי נמי לעיניין תאגין קאמר. לבד הזיונין. וכן מצאתי בסידור אחר. דכל שעטנז גץ לא צריך אפי' בתפילין. שקר הוא. אי נמי לעיניין תגין קאמר. לבד הזיונין. וכן מצאתי בסידור אחר. דכל שעטנ"ז ג"ץ שבכל מקום צריכות ג' ג' זיוגין. הן כפופות הן פשוטות. (הנ"ץ). וח' צריכה כעין חטרת גמל מעט גובה באמצעית גגה. וכן פירשו הקדמונים. חטרי לה לגגה כעין חטרת. לומ' חי ברומו של עולם ולא פירשו טעם. ורבינו זקיני פירש חטרי כעין מקל. כך (דל) [דלת]. ואין נראין דבריו חדא דגגו משמע האמצע כדאמרינן בהבונה כגון שנטלו לגגו דח'. ועשאו שני זיונין. ועוד אמרינן בספרים החיצוניים. ח' אין לו כתר ואם הוא מקל יש לו כתר דהיינו תגא. ועוד דתגא דח' הוה ליה למקרייה כדאמרי' בהבונה התם כגון שנטלו לתגיה דד' ושוי ליה רי"ש. דהיינו חודו של אחוריו. וכן בסוטה ועירובין. דילמא יתיב זבוב אתגיה דד'. ופר"ח גורסין בהבונה כן גבי ח' גגו. גבי ד' תאגיה. וספרים ופירושי' שכת' בהן. כגון שנטלו לגגיה דד' טעות סופר הוא. כדמוכח בסוטה ועירובין. ותלו ליה לכרעיה (דח') [דה'] שלא תתחבר למעלה. ותגא דח' נראה כעין תגא דד'. דעירובין וסוטה ושבת דהיא מאחריה. ואם נטלה דמיא לריש. ומדאמרינן בהבונה פפין טתין. טתין פפין. נ"ל שצורת הטית כך\raster)7truemm,7truemm(="Z]07"00000000. חודה החיצון כפול מעט לפנים כעין\raster)8truemm,8truemm(="Z]08"0000000000. ועוד מדפר' ר"ח נתכוון לכתוב אחת ועלו בידו שתים חייב. כגון שנתכוון לכתוב ט' ולא הדביק יריכו החיצון וכתב \raster)7truemm,7truemm(="Z]09"000000. ודווקא שצריך לכתוב \raster)7truemm,7truemm(="Z])0"00000000.
<h2>דף קד.</h2>
יריעה או קלף פחות מג' דפין לא יעשה ולא יותר מח'. ושיעור שורות דף ששים. ויש עוד שיעורין אחרים במסכת סופרים. ושיעור שיטה ג' למשפחותיכם. ואורך דף יש או' ו' טפחים כאורכן של לוחות. וזה וכיוצא בהן למצוה ולא לעכב. ובסוף הספר אפי' פסוק אחד בדף אחד. ושיעור גיליון למטה טפח ולמעלה שלש אצבעות. ובין דף לדף כמלא ריוח שתי אצבעות ובין שיטה לשיטה כמלא שיטה. נראין הדברים בכתיבה דקה. אבל בכתיבה גסה הכל לפי הנוי. זכר לדבר גאון אחד שפי' ג' למשפחותיכם. שיעור טפח דטעם שלא יהו עיניו משוטטות. ואי בכתיבה גסה הוי (טפח) [יותר] מטפח. ובין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה. ובין אות לאות כמלא חוט השערה. ורוב תיבה בתוך הדף. פי' לתוך הסירגול. שהלכה למשה מסיני לסרגל בקנה. ומיעוט חוץ לדף לא. ואות מן השם חוץ מן השירטוט לא יוציא. ובכתיבת השם יזהר. כמו שמפורש בסוף שבועת העדות איזהו חול ואיזה קודש. ואם ספק יכוין בכולן לשם. דבהכי לא מיפסיל. כתיבת השם לא על מקום גרר. ולא על מקום המחק ותולה את כולו ובדוחק. ובתחילת הספר ובסופו יניח כדי לגול ב' עמודים אחד אילך ואחד אילך. ונותן בין כל חומש וחומש ד' שיטין לבד משיטה שמשלים בה. ואין עושין ספר לא ארכו יתר על רחבו ולא רחבו יתר על ארכו. למצוה ולא לעכב. וכן הרבה וכן דיפתרא. כדפרי. וס' ום'. סתומין לגמרי. דבנס היו עומדין. אבל מ"ם פתוחה לא יסתום. דא"כ הוי אלה נמי כנס. וליפשוט כרעיה דד' לאחוריה כמעט. כדאיתא בהבונה וכרעיה דק' לעשות תלויה ככרעיה דה' שפירשתי. עוד יש עינייני אותיות באלפא ביתא דר' עקיבא אך רוב ספרים רגילין בהן ומי שאומנותו מלאכת שמים יבין בהם ויראה באלפא ביתא ויעשה מצוה כמאמרה ולא יתבשר אלא בשורות טובות. שירת הים ושירת האזינו כתובות לפנים כהילכתן בראשי שטותיהן וסתימותיהן משני צדדין ואריחותיהן ולבינותיהן. והכותב ספר תורה ידקדק בדבריי אלה. ואם הוא חכם יוסיף וישנה וישלש מסכת סופרים המוספת עוד דברים. וכדר לעומר לא ליפסוק בשני שיטין. אע"ג דתרי תיבות נינהו. ומינה ילפינן לתובל קין ולבת שוע. ולבן אוני ולמלכי צדק. דבכל שתי תיבות והוא שם אחד. דלא לפסקינהו בשני שיטין חוץ מבת היענה דמצי פסיק. דדרשי' ליה בפרק אילו טריפות [חולין ס"ה ע"א] לביצת היענה. מיעוט בכתב כתבתי ורוב בעל פה יש לסופר לדקדק במסורת. שילמד מתוך חסירות ויתירות. שאינם תלויים על פי הדייקות. גם יש לו להיות בקי בדייקות שלא יהא נראה כמנומר. ובתפירתו בגידין יעשה כהילכתו. ובשיור התפר. כדאיתא פ' הקורא את המגילה [י"ט ע"א] ותפירתו מבחוץ ושיור התפר ג' אצבעות למעלה וג' אצבעות למטה. כך מצאתי.
